חיזיון

השעה שעת צהריים. השמש עומדת באמצע שמי המדבר, מטילה בוהק מסמא על הבתים. רק זמזום קווי המתח הגבוה נשמע. אין רוח. הזוחלים והחרקים מסתתרים מתחת לאבנים, במחילות. בבית הנטוש שבפאתי הכפר עומד אדם, רכון קדימה על מקל של מטאטא קש, מְטאטא את הרצפה, מעלה ממנה ענני אבק. לתוך יעה פח גדול הוא אוסף שברי זכוכית, קרעי עיתונים. פתאום הוא מפסיק לעבוד. שעוּן על המקל, הוא מתבונן ברצפה. זנב שממית מפרפר שם. זנב בלי גוף. בנקודת הניתוק נחשף הבשר שמתחת לעור הכְּתַמְתַם, הדקיק. אין דם. אין גלד. זמן רב ממשיך הזנב לפרפר, מתפתל סביב עצמו, משרטט על אבק הרצפה שושנת קווים דקה ושב ומוחק אותה, משרטט ומוחק שוב ושוב, עוד ועוד. זמן רב נותר האיש בראש מורכן, מבטו נעוץ בפרפור הזנב, בהבהוב שושנת הקווים. לפתע מתמצמצות עיניו והוא מרים את ראשו. אור השמש החודר בעד חרכי התריסים המוגפים מטיל בהרות על הקיר שמולו. הוא עומד ומתבונן, שעוּן על מקל המטאטא. בתנועת פעפוע משנות הבּהרות את צורתן, הופכות מכּתמים אליפטיים לפרחים ועלים, שצבעיהם זולגים מאדום לסגול, מסגול לכחול, מכחול לירוק, מתעצמים, מתפשטים, נספגים זה בזה, זורמים בערבוביה לתוך עיני האיש, שנפערות עוד ועוד, ששריריהן נמתחים עד כדי צריבה, עד כדי פקיעה, עד שהן נעצמות בעווית של כאב וצעקה נפלטת מפיו והמטאטא נשמט מידו וגופו קורס אל תוך ערמת הפסולת שעל הרצפה. כשהוא שב ופוקח את עיניו שרוי החדר באפלה. איבריו כבדים, הוא מתרומם בקושי. הוא מתבונן סביבו. בין שברי הזכוכית וקרעי העיתונים, הוא מבחין בזנב השממית שעדיין מפרפר על הרצפה, מתפתל סביב עצמו, משרטט על האבק שושנת קווים דקה ושב ומוחק אותה, משרטט ומוחק שוב ושוב, עוד ועוד. לאט לאט מתכופף האיש, מרים את המטאטא מהרצפה, ניגש להשעין אותו על הקיר. הוא מבחין בבּהרות שמטיל עליו אור הירח החודר בעד חרכי התריסים המוגפים. כמו טיפות כספית הן זולגות, הופכות מכּתמים אליפטיים לפרחים ועלים כסופים. האיש פורש על הקיר כף יד קמוטה ומתבונן בה. העור שקוף כמעט, קווי המתאר מטושטשים, אבל ביניהם נראית רשת ורידים דקיקים, כחולים–אפורים. אור הירח חודר בעד כף היד. האיש פורש על הקיר כף יד שנייה. גם בה לא נאחז האור. דרך כפות ידיו הוא מתבונן בקירות הזולגים בפריחה כסופה, שמעליה מהבהבות שתי רשתות קווים דקיקות, כחולות–אפורות. זמן רב הוא ממשיך להתבונן, מאולחש, עד ששרירי עיניו מתרפים, עפעפיו שוקעים, ראשו נשמט על הקיר בקול חבטה עמומה.